הדבר הראשון שגילינו הוא שאנחנו חלק מקהילת מתנדבים בינלאומית. מאה ועשרים מתנדבים (ביניהם אמריקאים, אירופאים, הודים, יפנים ועוד) מתגוררים בסדהנה פורסט לתקופות שבין שבועיים לשלוש שנים. בסדהנה, חווה אקולוגית שהיא חלק מה"עיר" האוניברסלית אורוויל, מתנהל פרויקט אקולוגי מיוחד במינו: המתנדבים עובדים בשעות הבוקר ביעור, ומתנסים בחיי קהילה ידידותיים לסביבה. במהלך השבועיים בהם חיינו בסדהנה למדנו מתוך חיי היומיום מה המשמעות האמיתית של חסכון במים, של שימוש באנרגיה נקיה בלבד, של חיים טבעיים ככל הניתן בלי פלסטיק ושאר מזהמים, ובלי חיי מסחר וצרכנות.
מעגל הבוקר בסדהנה פורסט
מעבר לחיי החווה בהם שותפים כל המתנדבים לקחנו על עצמנו להיות שותפים בהרחבת הפעילות שעושה סדהנה פורסט עם הכפרים הטאמילים מסביבה: קסיפאליאם, צ'רי פאטנור וטריצ'יטרמבלם. התחלנו מלהשתתף בפעילות "יער הילדים", חלקת אדמה שנרכשה בידי סדהנה פורסט במטרה להפוך אותה לגן ירוק ופורח שיעוצב וינוהל בידי הילדים. היתה לנו הזדמנות להיות שותפים בפעילויות הראשונות לקראת יום הפתיחה של יער הילדים – יצאנו עם תופים וכלי נגינה לכפרים, שיחקנו ורקדנו עם הילדים ויצרנו את הקשר הראשוני בכדי לשבור את הקרח ולהזמין אותם להצטרף לפעילות.
פעילות עם הילדים בפאטנור קולוני
בנוסף לפעילות יער הילדים החלטנו לאמץ גן ילדים שנמצא בכפר טריצ'יטרמבלם, מרחק עשרים דקות הליכה מסדהנה. בגן הילדים מצאנו תמונה עגומה – כעשרים ילדים בגילאי שנתיים עד חמש דחוסים בחדר קטן ובסיסי מאוד עם כמות זעומה של משחקים וצעצועים. בעצה אחת עם סדהנה פורסט החלטנו להפוך את הגן ל"גן ירוק". כצעד ראשון אספנו חומרים שונים מפחי המחזור ובעבודה משותפת הכנו מהם משחקים ובובות, והענקנו לידלים במתנה קופסאת צעצועים צבעונית. סדהנה פורסט לקחה על עצמה לבנות גדר לחצר הגן ולנטוע בה גינה קטנה, ואנו מקווים כי שיתוף הפעולה הזה ימשך עוד זמן רב, הרבה אחרי שאנחנו נמשיך הלאה.
מכינים את הצעצועים
מגיעים לגן עם הקופסא
בתוך תוכנית הפעילות העמוסה עברנו גם מספר סדנאות העשרה שעסקו בשאלות ששאלנו את עצמנו במהלך השבועיים הללו ובמהלך הטיול בכלל על מפגש בין תרבותי, סיוע בינלאומי, על סביבה וחברה, על הזהות שלנו כישראלים שמטיילים בהודו ועל התרבות הטאמילית המקומית.
בתום שבועיים אינטנסיביים, שכללו רגעי שיא כמו גם רגעי התמודדות לא פשוטים, אנחנו חוזרים לטייל בהודו. כל אחד מאיתנו לוקח איתו דברים אחרים מהחוויה המשותפת שלנו, וברור לנו כי אי אפשר לעשות מהפכות בזמן כה קצר. אבל כולנו מסכימים כי ההתנדבות בסדהנה פורסט במסגרת תוכנית התרמילאים העניקה לנו השראה והעלתה את רמת המודעות והאחריות שלנו לאופן בו אנו חיים ומטיילים, והעלתה בנו שאלות שנמשיך ונהרהר בהן עוד זמן רב.
בשם משתתפי הפרויקט: צביה, רותם, בצ, מריאן, שיראל, גל, אסף, אלעד, נעמה, מלי, קרן, רעי, יאנור, תמר, שחר, שירה וצופית. כתב - רם
לצאת מהבועה
ה"קסם" של הודו הוא מושג מופשט.
הוא נמצא בין הריקשות לפרות, בין הסארים הצבעוניים לריחות הדוכנים, אבל בעיקר במרחב האינסופי של השקט והשלווה שהחופש שלנו, המטיילים, מייצר.
מתוך השקט הזה באות המחשבות. "לחיות את הרגע" ,"לבטל את האגו" וכו' הן מחשבות ששמעתי פה בהודו לא מעט, ובהכללה גסה ניתן להגיד שהן מייצגות דור שלם של מטיילים.
בפרוייקט של רם אין שקט. יש לו"ז צפוף ואין זמן למחשבות. אלה היו שבועיים של יציאה מ"בועת הודו" ומאיזור הנוחות שלי, שכלל הרבה מאוד זמן פנוי ורביצה.
בהתחלה היה לא פשוט: ההשכמה כל יום עם הזריחה, העבודה ביער עוד לפני הצ'אי של הבוקר והמחסור בפרטיות לא ממש הקלו על החיים.
אבל דווקא בתוך הקושי הזה, הצלחתי לפתח מודעות גבוהה יותר.
נגענו בנושאים שכל הזמן הפנוי שבעולם לא היה מעלה. ניהלנו דיונים בנושאים חברתיים וסביבתיים, התוודענו לכפרים העניים שבסביבה, ובשביל 20 ילדים מקומיים, אולי גם התחלנו תהליך משמעותי שישפר לא מעט את חייהם.
אז נכון, המעבר מ"חיי טיול" לחיים בחווה אינו פשוט, אך למרות זאת מדובר בהזדמנות חד פעמית לצאת מ"בועת הקסם" ולהתבונן בהודו ובחיים מזווית קצת אחרת.
צביה קרן
הנה מה שכתבו עלינו באתר של סדהנה פורסט
